|
|
|
|
|
|
דיכאון
המידע מופיע
בויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיכאון הוא מצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח,
שקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים ואיבוד עניין
והנאה ברוב תחומי החיים אשר מגיעים לנקודה המשבשת
את כל תפקודי החיים.
אנשים מדוכאים חווים רגשות שליליים לרוב, בין אם
בתחושתם כלפי עצמם או כלפי
פסיכולוג
(מרגישים שאינם בני אדם בעלי ערך) ובין אם כלפי
אחרים (סבורים שהזולת לא אוהב אותם ולא חפץ
בקרבתם). מתוך אי הבנת מצוקת הסובלים מדיכאון עלול
הצופה מהצד לחשוב כי הם "עצלנים" ופשוט "צריכים
לקחת עצמם בידיים". עבור האדם המדוכא ביקורת זו
היא עוד מקור לאכזבה ולמחשבות ביקורתיות כלפי
עצמו. דיכאון קליני, שאיננו דיכאון חולף או דיכאון
קל, הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר. על
פי המקובל, דרושים לפחות שבועיים של ירידה קשה
במצב הרוח לצורך הגדרת.
|
 |
הדיכאון הוא הפרעה נפשית הידועה מימי קדם. בימי
התנ"ך האמינו שהגורם לו הוא רוח רעה התוקפת את
האדם מבחוץ. דמות תנ"כית מפורסמת שכנראה לקתה בו
היא שאול המלך, שבכדי להקל עליו ניגנו לפניו בנבל.
על פי תורתו של היפוקרטס היווני, אבי הרפואה
המערבית, שקבע כי חלאי הגוף נובעים מחוסר איזון
בין המרות שבגוף, הוענק לדיכאון השם "מלנכוליה"
(מרה שחורה), כיוון שהאמין שהמרה השחורה שמתגברת
אצל אדם דיכאוני, היא הסיבה לה. אחד הטיפולים
הנפוצים לשיטתם של היוונים היה באמצעות הקזת דם,
שהייתה אמורה לאזן את מינונה של המרה השחורה בגוף
החולה. קלאודיוס גלנוס רופא יווני בחצר רומאי סבר
כי הטיפול צריך להיות באמצעות שיטה
פסיכולוגית
לשחרור נוזלים מיניים במעשה אהבה לשמחת מטופליו.
מאוחר יותר בימי הביניים הנוצרים האמינו או חזרו
לאמונה הישנה כי מדובר בשד שנכנס לגופו של האדם
וגורם לו לעצבות ואדישות. דבר שנחשב לחטא חמור
שמביא את האדם לרשת גיהנום. בעקבותיהם תיאר דנטה
אליגיירי בקומדיה האלוהית את מיקום ומצבם של אלו
שנפלו לחטא העצלות (במעגל החמישי טבולים עמוק בנהר
סטיקס). היו אף שידעו לנקוט בשמו של השד שבחר
להטריד את החוטאים הללו כ"בלפגור" (שיש המזהים
אותו עם בעל פעור התנכ"י). החל מתקופה זו ועד
לתקופה המודרנית, טקסים של גירוש שדים היו בנצרות
חלק מהתהליך של ריפוי אלו שחטאו ב"חטא העצלות". |
|
|
טיפול בדיכאון
כמו בכל טיפול ברפואה, יש לשלול קודם כל את כל
הגורמים הפיזיולוגיים האפשריים העשויים לגרום
לבעיה (כלומר גורמים אורגניים "גסים", הפרעות "לא
פסיכיאטריות", או בגבול הפסיכיאטריה עם
נוירולוגיה). לאחר שנשללו כל האפשרויות, ניתן
להניח שהדיכאון נובע מרקע "נפשי" (כלומר מדובר
ב"הפרעות פסיכיאטריות", שלהן יש גם כן תשתית
ביולוגית מוחית). במקרה זה, ישנן שיטות שונות
לטיפול בדיכאון. העיקריות שבהן הן
טיפול
פסיכולוגי וטיפול תרופתי. אנשים רבים
משתמשים בשתי השיטות גם יחד, וכך רואים תוצאות
טובות יותר. בנוסף לשתי שיטות טיפול נפוצות אלה,
חלק מהחולים עושים שימוש גם בטכניקות משלימות או
אלטרנטיביות לטיפול בדיכאון.
טיפול פסיכולוגי
בשיטה הפסיכודינמית הטיפול מבוסס על שיחות עם
פסיכולוג על מנת למצוא את הסיבות האישיות לדיכאון
(במידה וקיימות), לפתור קונפליקטים בין המודע ללא
מודע, ולמצוא שסתומים לפריקת כעסים שלא מצאו את
ביטויים, העלולים לעמוד ביסוד הדיכאון.
בשיטת הטיפול הקוגניטיבית מנסים ללמד את המטופל
לחשוב באופן חיובי, לתקוף ישירות את המחשבות
הדיכאוניות, לערער עליהן, לנסות ולראות את המציאות
באור שונה שלא מעציב ומדכא את האדם. נמצא שאצל
המדוכא קיימים דפוסי חשיבה מעוותים, ייחוס כשלונות
לחובת העצמי וראייה עגומה של העתיד והעולם. שיטת
טיפול זו היא לרוב קצרת מועד יותר מהשיטות
הפסיכודינמיות, ולטענת חוקרים רבים היא גם נחשבת
יעילה יותר.
למרות שטיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל, במקרים
שבהם הדיכאון הוא "אנדוגני" (כלומר דיכאון-מחלה,
בדרך כלל עם אפיזודות חוזרות), טיפול פסיכולוגי
נחשב פחות יעיל ופונים בעיקר לטיפול התרופתי,
מכיוון שבמצב זה נראה כי שורש הבעיה הוא חוסר
איזון ביוכימי במוח. (ראה תת-ערך הבא, טיפול
תרופתי) |
|
|
טיפול אלטרנטיבי
טיפול אלטרנטיבי בצמחי מרפא שונים מקובל מאוד
ברפואה המשלימה. עבור רוב צמחי המרפא לא הוכחה
יעילות במחקרים כפולי סמיות גדולים. יוצא מן הכלל
הוא הצמח פרע (היפריקום), שהוכח בניסויים קליניים
כפולי סמיות כיעיל בטיפול בדיכאון קל עד בינוני.
מיצוי של הצמח אף נרשם כתרופה תחת השם המסחרי
רמוטיב. התרופה נרשמת לטיפול בדיכאון על ידי
פסיכיאטרים ורופאי משפחה בפופולריות הולכת וגדלה
ברוב מדינות אירופה ובישראל.
למרות שיעילותם של מרבית הטיפולים המשלימים לא
נבדקה באופן מסודר בניסוי קליני, ישנם מטופלים
שאחרי כשלון של טיפול פסיכולוגי או תרופתי
מעדיפים לפנות לטכניקות מהרפואה המשלימה, כגון
דיקור סיני, נטורופתיה, הומאופתיה, דמיון מודרך
ורייקי, לשיטות של מודעות עצמית ובמיוחד אינטגרציה
נשימתית, ואפילו לשימוש בשיטות עתיקות של שמאניזם.
כאשר הדיכאון נובע מטראומות, הטיפול כולל התייחסות
למצב הפוסט-טראומטי.
ישנם דיווחים בודדים על שיפור במצבי דיכאון גם
בעקבות שינוי
הובלות
בהרגלי השינה (חשיפה רבה יותר לאור השמש), או
שימוש במכשיר המדמה זריחה ומפיץ אור רב במקום שעון
מעורר, וגם על שיפור בעקבות שינוי בהרגלי התזונה,
ובמיוחד הוספת שמן המכיל אומגה 3 לתזונה.
מפעם לפעם מתפרסמים מחקרים הבודקים את היעילות של
דיקור סיני (אקופונקטורה) לטיפול בדיכאון. במאמר
סקירה של האגודה הבריטית לאקופונקטורה, ב- 2005,
נקבע (בתרגום חפשי) ש"העדויות מניסויים מבוקרים
אינן מספיקות כדי להסיק שאקופונקטורה יעילה בטיפול
בדיכאון, אבל מצדיקות עריכת ניסויים
באלקטרואקופונקטורה" . באותה שנה פורסם גם מאמר
בעיתון החשוב ביותר במטא-אנליזה של מחקרים
רפואיים, "Cochrane Database Systematic Review",
ושם נקבע באופן חד משמעי ש"אין עדויות מספקות
לקביעת עדיפות של אקופונקטורה על פני קבוצת ביקורת
שלא טופלה או על-פני אקופונקטורה מדומה, באשר
לטיפול בדיכאון. תכנון המחקר (במאמרים שנסקרו) היה
גרוע, ומספר הנבדקים קטן" . |
|
|
חרדות
הפרעות חרדה - קבוצה של ליקויים נפשיים, אשר
הסובלים מהם נידונים לתחושות עזות של חרדה
המופיעות בעיתוי בלתי הולם, ומפריעות לניהול חיים
תקינים.
התקף חרדה - מכונה גם התקף פניקה, מאופיין בהופעה
פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה. להתקף חרדה ישנם
מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש),
קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או
פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר - עליה בקצב
פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם
או ברח - מכונה fight or flight ).
ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו
סבורים לעתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה
פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה
הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא,
ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך
ייועץ זוגי
הוא חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה
עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית.
כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן
משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.
אגורפוביה - פחד מיציאה מחוץ לבית, פחד ממרחבים
גדולים ופתוחים כגון: כבישים, רחבות וכו'. לעתים
קרובות מתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש
שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור. הביטויים
לכך יכולים להיות על ידי כך שהאדם מקבל שיתוק בעת
רצונו לבצע פעולות פשוטות ואו ביטויים לא רצוניים
או לפגוד
מורה פרטי
שיפריעו לו בעת תפקודו מחוץ לביתו.
האגרופוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן
האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית
על מנת לא לגרום להחרפת החרדה. אלו שלא חוו אותה
מתקשים להבין את עוצמת הקושי שלפניו עומד האגרופוב
בשעה שהוא מנסה לגבור על חרדתו.
חרדה חברתית -
פסיכולוג
מנוסה מבחין שהמאפיין את החרדה החברתית הוא הופעתם
של סימפטומי חרדה, עד התקף חרדה מלא, בשל עשיית
פעולה בעלת אופי חברתי כלשהו. דיבור לפני קהל,
למשל, עלול ליצור חשש גם אצל אדם שאינו חרד
חברתית, אך אצל הלוקה בחרדה חברתית, החשש יהיה
גדול בהרבה ויקשה על חייו באופן ממשי. גם פעילויות
שאינן גורמות לאדם נורמלי כל חרדה, כמו כתיבה
בציבור או אכילה בפומבי ואפילו הצבעה בבחירות,
יכולות להיראות כה מפחידות לחרד חברתית, עד שהכורח
להימנע מהן יכתיב את מסלול חייו.
סימפטומי החרדה הפוקדים את האדם יוצרים מעגל
קסמים, שכן לחרדתו הראשונית נוספת חרדה נוספת, עזה
לא פחות, שמא אחרים ישימו לב למצוקתו. מעריכים ש-1
מכל 13 אנשים בעולם סובל מבעיה נפשית זו. |
|
|
טיפול
בחרדות
שימוש בנוגדי דיכאון (כגון תרופות משפחת ה-SSRI)
מקובל כיום לטיפול בהפרעות חרדה שונות אף שבמקרים
רבים תרופות אלה אינן יעילות. גם בנזודיאזפינים
נלקחים כטיפול לחרדה. השפעתם קצרת טווח והם נחשבים
ליעילים אבל בשימוש ממושך השפעתם נחלשת והם עלולים
לגרום להתמכרות.
בטיפול התנהגותי קוגניטיבי מוכנס המטופל בהדרגה
לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת
הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה שאמורות
לעזור לו להתמודד עם הפחד.
בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, שמים את
הדגש בעיקר על הצד הקוגניטיבי, ומציגים לפני
המטופל מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו.
טיפול נוסף, הנוגע לתסמינים הגופניים של חרדות,
הוא טיפול באמצעות ביופידבק. טיפול זה משלב טיפול
בהיבטים הגופניים (פיזיולוגיים), הנובעים מן
החרדה, יחד עם טיפול פסיכולוגי, לטיפול בהיבטיה
הקוגניטיביים של החרדה. |
|
|
נדודי שינה ודיכאון
עד לא מכבר רווחה בקהילת חוקרי השינה הסכמה כללית
כי דיכאון גורם לנדודי שינה, אבל במקביל לגידול
בפופולריות של התרופות החדשות לטיפול בדיכאון,
נתגלה כי השגת שיפור במצב הרוח הדיכאוני לא תמיד
הטיבה גם עם נדודי השינה. בשל כך, פנו החוקרים
לחקור את ההנחה שנדודי השינה מהווים גורם מסייע –
או גורם מנבא – לדיכאון. לפי ד'ר מייקל פרליס,
פסיכולוג
ופסיכיאטר , אחד מחוקרי השינה הבכירים בעולם,
מהווים נדודי שינה מעין "אות אזהרה" מוקדם
לדיכאון. מחקרים שערך פרליס חשפו כי נדודי שינה
מקדימים התפרצות תופעות של דיכאון בחמישה שבועות
לערך. ראוי לשים לב כי אנשים המצויים בדיכאון
מגלים דפוסי שינה שונים מאנשים בריאים ורגילים.
בבדיקה שערך במעבדות שינה מצא ד'ר פרליס כי אנשים
דיכאוניים נוטים
מכונת אספרסו
מהרגיל לשלב שנת רע"מ (ריצודי עיניים מהירים), הוא
השלב שבו מתחוללים החלומות שכיחים יותר. מאחר
שמשערים כי בשלב זה של השינה עשויה להתרחש הטמעת
זיכרונות רגשיים, מעריך פרליס שבצורה כזו מטמיעים
הדיכאוניים זיכרונות רגשיים שליליים וקשים באופן
חזק ונמרץ מהרגיל, כך שהם נוטים לזכור אותם אחר
כך, לצערם, בקלות יתר (דבר התורם כמובן להמשכיות
הדיכאון). לפי פרליס,
טיפול זוגי
מוקדם בתופעה של נדודי שינה עשוי לא רק למנוע מהם
מלהפוך לתופעה כרונית, אלא גם למנוע היוצרות של
דיכאון אצל אנשים שעלולים ללקות בו, או – במקרה בו
כבר לוקה הסובל מנדודי שינה גם בדיכאון- לזרז את
החלמה מדיכאון.
דעה זו של פרליס מקבלת תימוכין גם מאוסטרליה.
במחקר שעשה בשנת 2001 , מצא חוקר אחר, הפסיכולוג
ד'ר דויד מורבץ מאוסטרליה, חיזוק מדעי להנחה זו.
בבדיקה שעשה מורבץ אצל 86 חולים, שכולם סובלים
מנדודי שינה ורובם גם מדיכאון נתגלה שטיפול
התנהגותי עצמי (self help program) לא זו בלבד
שפתר את בעיית נדודי השינה אצל 87% מהנבדקים, אלא
אף הפחית את הדיכאון בקרב 70% מהנבדקים הסובלים
מדיכאון שהצליחו ללמוד לישון טוב יותר. מורבץ מסכם
שעבור חולים רבים הסובלים מנדודי שינה כרוניים
ומדיכאון גם יחד, טיפול התנהגותי בנדודי שינה יכול
לחסל או לכל הפחות להפחית מאוד את הדיכאון. |
|
| |
|
|
|
|
| |
